הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-נתוני תקשורת), התשס"ח-2007, הוגשה ביוזמת משטרת ישראל ומשרד המשפטים.
החוק מסדיר למעשה את סמכויות המשטרה בנושא נתוני תקשורת ואופן מימושן. קבלת נתוני התקשורת מסייעת למשטרה בפענוח חקירות וכן מאפשרת בין היתר חיסכון בזמן החקירה.

החוק מגדיר מהם נתוני תקשורת לסוגיהם השונים, הכוללים נתוני זיהוי של מנוי, נתוני זיהוי של מכשירי טלפון, נתוני התקשרויות (שיחות נכנסות ויוצאות), נתוני מיקום של מכשירי קצה ונתוני תעבורת שיחות (לפי אנטנות).
יש להדגיש כי לא מדובר במידע על תוכן ההתקשרויות (שיחות/מסרונים/תמונות), אלא רק בנתוני השיחה (מיקומו של מחזיק המכשיר הנייד ונתוני תעבורת שיחות: משך שיחה, נפח הודעה או תמונה שנשלחו, בעל המכשיר הנייד אליו התקשרו או שלחו את ההודעה ועוד).
בנוסף למשטרה, מונה החוק מספר רשויות חוקרות נוספות שרשאיות לקבל צו לקבלת נתוני תקשורת. מדובר על הרשויות הבאות: מצ"ח, היחידה לחקירות פנים של חיל המשטרה הצבאית, מח"ש, רשות ניירות ערך, רשות ההגבלים העסקיים ורשות המסים.
החוק מתייחס לכל החברות בעלות רשיון בזק בלבד, וחל על כל עבירה בת מעצר, דהיינו עבירות עוון ופשע.
על-פי החוק, הן המשטרה והן חברות התקשורת, מחוייבות בשמירת סודיות לגבי הנתונים שהועברו למשטרה.

עקרונות החוק
הוצאת צווים לקבלת נתוני תקשורת בבית המשפט: החוק מסדיר באופן ברור את הסמכות לפנות לבית המשפט (השלום) על מנת לקבל צו המחייב את ספק התקשורת להעביר למשטרה נתוני תקשורת ומפרט את העילות המצדיקות מתן צו לקבלת נתוני תקשורת.
הסעיף קובע את סמכות בית המשפט לתת צו המתיר למשטרה לקבל נתוני תקשורת אם שוכנע בית המשפט, לפי בקשה שהוגשה לו, כי הוא נדרש לאחת מהמטרות הבאות:

1. הצלת חיי אדם או הגנה עליהם.
2. גילוי עבירות, חקירתן או מניעתן.
3. גילוי עבריינים והעמדתם לדין.
4. חילוט רכוש על פי דין.

במקרים של בקשה לקבלת נתוני תקשורת מבעל חיסיון (כעו"ד, רופא או עובד סוציאלי), יאשר בית המשפט  קבלת נתוני תקשורת רק אם שוכנע כי בעל החיסיון היה מעורב בעבירה.

היתרים לקבלת נתוני תקשורת במקרים דחופים
החוק מקנה סמכות לקצין שהוסמך לכך על-ידי מפכ"ל המשטרה, להתיר בכתב קבלת נתוני תקשורת במקרים דחופים בהם אין די זמן לפנות לבית המשפט ומחייב את החברות לפעול לפי הצו הדחוף.
מדובר במקרים דחופים וחריגים, בהם נדרשת פעולה מיידית הקשורה בהצלת חיי אדם או לשם מניעת עבירה מסוג פשע או גילוי מבצעה, וכאשר הצורך בקבלת הנתונים אינו סובל דיחוי ולא ניתן לפנות לקבלת צו מבית משפט מבעוד מועד. במקרים אלו יוכל קצין משטרה שהוסמך לכך ממערך החקירות או המודיעין של מ"י בדרגת סגן ניצב ומעלה, או קצין משטרה המשמש כמפקד מוקד ארצי או מחוזי של המשטרה, וכן קצין מוסמך בדרגת סגן אלוף במשטרה הצבאית החוקרת- לפנות ישירות לחברות התקשורת לקבלת הנתונים. זאת למשך 24 השעות הראשונות בלבד, שלאחרייהן יש צורך בצו בית משפט.
כך לדוגמה במקרים של תלונה על תקיפה, דווח על תאונת דרכים או במקרה של הודעה אובדנית וניתוק השיחה, יוכל המוקד לאתר את מיקומו של המתקשר.

מאגר נתוני בעלות ונתוני אנטנות
החוק מאפשר למשטרה לקבל לידיה קובצי נתונים מהחברות להקמת מאגרים בשני תחומים:

1. מאגר בעלויות של כל המנויים (כולל חסויים) בחברות הטלפון (ולא אינטרנט) הכולל מספר טלפון, שם המנוי, כתובת, מספר זהות ומספר מזהה של מכשירי קצה (ברזל) (מאגר 144). החיפוש יוכל להיעשות באופן מלא והפוך.
   
2. מאגר אנטנות סלולאריות, הכולל את כל האנטנות הפרוסות על ידי החברות, זיהוי האנטנה, מיקום מדוייק ותחומי הכיסוי שלה.
   יצויין, כי החוק מחייב להסדיר בתקנות את אופן השימוש במאגרים, את הגורמים המורשים לגשת לנתונים ואת אופן השמירה עליהם, וכן קובע עונשים למי שיעשה במאגרים שימוש שלא כדין.
   המאגרים יהיו חסויים והמשטרה תמנע כל כניסה בלתי מורשית.
   עלות השירותים: החוק קובע כי עלות השירות תיקבע על ידי שר התקשורת בצו, לאחר שיתייעץ עם שר האוצר והשר לבט"פ, ועל בסיס הוצאות סבירות של החברות בלבד.

הוראות החוק ייכנסו לתוקף בעוד ששה חודשים, במהלך חודש יוני 2008, בכדי לאפשר למשטרה זמן להתארגנות.
החוק מקנה למשטרה סמכויות וכלי איסוף וחקירה בתחום נתוני התקשורת מעבר לאלה שקיימים בידה במצב המשפטי הקיים. מאידך, החוק מטיל על המשטרה חובות פרוצדורליות רבות מעבר למה שקיים היום בקשר לאופן הגשת הבקשות, שמירת הנתונים וחובות הדיווח.

המצב כיום
כיום, לאחר אישור החוק, נערכים המשרד לביטחון הפנים ומשטרת ישראל ליישומו של החוק, ובין היתר הכנת תקנות אותן מחייב החוק להתקין, קביעת נהלי עבודה  והסמכת הקצינים המוסמכים ע"י המפכ"ל וראש אגף חקירות ומודיעין.