תיקון החוק בא להסדיר את סמכות משטרת ישראל ליטול מחשוד, מנאשם או ממורשע, אמצעי זיהוי שהם: טביעת אצבעות וכפות ידיים, דגימות ביולוגיות (דגימת שיער, דגימת תאים מחלקה הפנימי של הלחי ודגימת דם מזערית) ותצלום גופו, לשם הפקת נתונים מאמצעים אלה שיאפשרו את זיהויו של האדם שממנו ניטלו, ואשר ייאגרו לשם כך במאגר של נתוני זיהוי שתנהל משטרת ישראל.

הקמתו של המאגר לפי החוק המוצע נועדה לסייע למשטרת ישראל בביצוע תפקידיה, על ידי שימוש בטכנולוגיה מדעית, אמינה ומוכחת, המקובלת בעולם, וזאת לתכליות מוגדרות, ובין השאר, לצורך הליכים פליליים, לצורך מניעה וסיכול של עבירות ולצורך זיהוי אלמונים.
קיומו של המאגר יסייע, בין השאר, בכך שיאפשר זיהוי ברמת וודאות גבוהה של מבצע עבירה, על בסיס השוואת נתוני זיהוי שיימצאו בזירת העבירה למול נתוני זיהוי המצויים במאגר, וימנע הטרדה מיותרת של חשודים פוטנציאלים שנתוני זיהוי שלהם מצויים במאגר ונמצאו שונים מנתונים שנמצאו בזירת העבירה.

מאגרים של טביעות אצבעות ותצלומים קיימים בשימוש משטרת ישראל זה שנים רבות. הסמכות לנטילת טביעות אצבעות מעצורים ומאסירים ולצילומם, לצורך זיהוים, מעוגנת כיום בפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות).
נתונים לזיהוי של אדם המופקים מ-DNA אשר מצוי בדגימות ביולוגיות, משמשים אף הם את משטרת ישראל, לצורך זיהוי פלילי, וזאת בעקבות התפתחות מדעית וטכנולוגית, שהושגה בשנים האחרונות, בתחום המחקר הגנטי.

ההבדל העיקרי בין נטילת טביעות אצבעות לבין נטילת דגימה ביולוגית לשם הפקת נתונים לזיהוי גנטי הוא בכמות המידע ובסוג המידע הפוטנציאלי הכלול בכל אחד מהם. בעוד שטביעת אצבעות היא סימן זיהוי חיצוני קונקרטי, המאפשרת אימות זהותו של אדם מסוים בלבד, הרי שמדגימות ביולוגיות ניתן להפיק מידע נוסף על אודות האדם, ובעיקר נתונים לגבי מצבו הבריאותי, הנוכחי .והפוטנציאלי, ומאפיינים לעניין אישיותו  - מידע עודף שאינו דרוש לצורך הזיהוי הפלילי.
הבדל מהותי זה בין המידע שניתן להפיק מטביעות אצבעות לבין זה שניתן להפיק מדגימות ביולוגיות מחייב התייחסות זהירה לנושא הפקת נתונים לזיהוי גנטי מדגימות ביולוגיות על ידי משטרת ישראל, כך שהפקה כאמור תהיה רק של נתונים הנדרשים לצורך זיהויו של אדם ולא של נתונים שיש בהם מידע עודף.
במדינות רבות בעולם נחקקו בשנים האחרונות חוקים המסדירים את פעולתן של הרשויות  בנוגע לנטילת אמצעי זיהוי, ובנוגע לניהול מאגרי מידע הכוללים נתונים שהופקו מאמצעים אלה, ובעיקר מאגרים הכוללים נתונים לזיהוי גנטי.

החוק מסתמך בעיקר על הדגם המעוגן בחקיקה בבריטניה, אשר, כאמור, מאפשר הכללת נתוני הזיהוי של עצורים, חשודים  (charged with a recordable offence) או מורשעים בעבירה בת-רישום , במאגר, ואינו מחייב מחיקת הנתונים ממנו, גם בנסיבות שבהן זוכה האדם או שלא הועמד לבסוף לדין. ואולם בשונה מהדגם האמור, סמכות הנטילה של דגימות ביולוגיות לשם הכללה במאגר של נתונים לזיהוי גנטי תיוחד, בשלב זה, רק לחשודים, נאשמים או מורשעים בעבירות חמורות שנקבעו בתוספת המוצעת לחוק.
המודל הנבחר מאפשר ניהול של מאגר נתונים רחב ככל האפשר, כדי שיהווה כלי עבודה יעיל בידי המשטרה. במקביל נקבעו הוראות שמטרתן למנוע שימוש לרעה במידע העודף המצוי בדגימות הביולוגיות ופגיעה אפשרית בפרטיותו של אדם, ובין השאר לעניין סודיות, אבטחת מידע, דרכי שמירתן של הדגימות הביולוגיות, הגבלת הנגישות למאגר והקמת ועדה שתפקידה לאשר את אופן הפקת הנתונים לזיהוי גנטי שייכללו במאגר ולייעץ בנושאים האמורים.

העלות התקציבית להיערכות ההתחלתית הנדרשת לשם יישום הוראות החוק, ובעיקר  להקמה ולניהול של מאגר נתוני הזיהוי הגנטי, מוערכת בכ-13 מיליון ש"ח שתוקצבו בפריסה של חמש שנים. הרחבה נוספת של המאגרים הקיימים מותנית בהקצאת משאבים נוספים שעלותם אינה ניתנת להערכה בשלב זה.

תקנות החוק אושרו על ידי ועדת חוקה של הכנסת ביום ב' ה-.23/10106.

(הטקסט לקוח מתוך הצעת חוק סדר הדין הפלילי מיום 5 ביולי 2005)

תיקון לחוק שעיקרו הגברת שיתוף פעולה בין-לאומי בתחום ונושאים נוספים מצוי כיום בהליכי חקיקה.